כשלא הכל עובד לפי התוכנית
החוסן נמדד דווקא
כשלא הכל עובד לפי התוכנית
החוסן נמדד דווקא
כשלא הכל עובד לפי התוכנית
החוסן נמדד דווקא
MY STORY
כשהכול נעצר
בגיל 17 הייתי בטוח שאני בדרך לקריירת כדורסל מקצוענית. גדלתי על מגרשים, עם חלום אחד ברור — להגיע הכי רחוק שאפשר.
ואז, באמצע הדרך, הגיעה הנקודה ששינתה הכול.
הרגשתי כאב חד ברגל, שלא עבר. אחרי סדרת בדיקות ארוכה גיליתי שאני חולה בסרטן אלים בעצמות. פתאום, הילד שכל החיים שלו סבבו סביב תנועה, מאמץ, וניצחון - נאלץ לעצור לגמרי. הרופאים אמרו שאני לא אלך יותר ללא צליעה. ואני החלטתי שאני עוד אשחק כדורסל ברמות הגבוהות.
תקופת המאבק
טיפולים כימותרפיים, שמונה ניתוחים, חודשים בבתי חולים, רגעים ששאלתי את עצמי “למה אני?”. אבל בתוך כל הכאב הזה הבנתי משהו - שאין לנו שליטה על מה שקורה לנו, אבל יש לנו שליטה על איך נבחר להגיב.
בחרתי להאמין. בחרתי להילחם על החיים. בחרתי לקום כל יום ולמצוא משהו קטן שנשאר לי - מטרה, שגרה, משמעות. וככל שנשארתי עסוק בליצור, לחשוב קדימה, ככה גם הגוף והנפש שלי התחזקו.
לגלות את הסיבה
בתקופה לא פשוטה, אחרי חודשים של טיפולים, הציעו לי לנגן ולשיר בטקס סיום כיתה י"ב. שרתי בעבר, אבל לא מול קהל כזה גדול – כמעט 2,000 איש.
בהתחלה היססתי, אבל החלטתי ללכת על זה.
עם כל חזרה הרגשתי איך משהו בי מתעורר.
פתאום הייתה לי מטרה, סיבה לקום ולהתאמן.
כשעליתי לשיר על הבמה – הרגשתי שוב חי.
באותו רגע הבנתי שבין אם זה על במה, על מגרש או בחיים – אני כאן כדי להשפיע ולהזכיר לאנשים לא לוותר ושיש עוד דרך.
כשהכול נעצר
בגיל 17 הייתי בטוח שאני בדרך לקריירת כדורסל מקצוענית. גדלתי על מגרשים, עם חלום אחד ברור - להגיע הכי רחוק שאפשר.
ואז, באמצע הדרך, הגיעה הנקודה ששינתה הכול.
הרגשתי כאב חד ברגל, שלא עבר. אחרי סדרת בדיקות ארוכה גיליתי שאני חולה בסרטן אלים בעצמות. פתאום, הילד שכל החיים שלו סבבו סביב תנועה, מאמץ, וניצחון - נאלץ לעצור לגמרי. הרופאים אמרו שאני לא אלך יותר ללא צליעה. ואני החלטתי שאני עוד אשחק כדורסל ברמות הגבוהות.
תקופת המאבק
טיפולים כימותרפיים, שמונה ניתוחים, חודשים בבתי חולים, רגעים ששאלתי את עצמי “למה אני?”. אבל בתוך כל הכאב הזה הבנתי משהו - שאין לנו שליטה על מה שקורה לנו, אבל יש לנו שליטה על איך נבחר להגיב.
בחרתי להאמין. בחרתי להילחם על החיים. בחרתי לקום כל יום ולמצוא משהו קטן שנשאר לי - מטרה, שגרה, משמעות. וככל שנשארתי עסוק בליצור, לחשוב קדימה, ככה גם הגוף והנפש שלי התחזקו.
לגלות את הסיבה
בתקופה לא פשוטה, אחרי חודשים של טיפולים, הציעו לי לנגן ולשיר בטקס סיום כיתה י"ב. שרתי בעבר, אבל לא מול קהל כזה גדול – כמעט 2,000 איש.
בהתחלה היססתי, אבל החלטתי ללכת על זה.
עם כל חזרה הרגשתי איך משהו בי מתעורר. פתאום הייתה לי מטרה, סיבה לקום ולהתאמן.
כשעליתי לשיר על הבמה – הרגשתי שוב חי.
באותו רגע הבנתי שבין אם זה על במה, על מגרש או בחיים –
אני כאן כדי להשפיע ולהזכיר לאנשים לא לוותר ושיש עוד דרך.
MY STORY
הניצחון
סגירת מעגל
ארבע שנים אחרי שיקום ארוך, ניתוחים, שעות של פיזיותרפיה - חזרתי לשחק, הפעם עם פרספקטיבה אחרת לגמרי. המשחק כבר לא היה רק על נקודות - הוא היה על משמעות.
כשזכיתי באליפות בגמר עם קריית אתא - זה לא היה רק תואר, זה היה ניצחון על כל מה שעמד בדרכי.
היום אני מעביר את זה הלאה, דרך ההרצאה שלי -
“קליעה לחיים”
אני מאמין שכל אחד יכול לגלות את החוסן שבו, זה לא דורש יכולות על־אנושיות, אלא החלטה קטנה:
לא לוותר
השאלה היא לא אם תיפול – אלא מתי ואיך תבחר לקום.
